אשתו, הרבנית מטילדה ע"ה

שטיינר אברהם יצחק - דברים שנאמרו בהר הזיתים, ח' אלול תשע"ג

סבתא היקרה!

 

חלפה שנה, שנה שבה חסרת לנו מאוד מאוד.

 

אנחנו נזכרים באישיות המיוחדת שלך, בחיים הפשוטים שניהלת עם סבא בדירתכם הצנועה בבית-וגן, בית שכולו משדר פשטות, אך גם סדר וניקיון.

ואת, כדרכך, יודעת הכל. הכל על כל ילד וילדה, על כל נכד ונכדה ועל כל נין ונינה - איפה כל אחד נמצא ומה הוא עושה ולמה.

 

עברת בארץ הזאת כמה דורות וידעת להתאים את עצמך בצורה מופלאה לכל דור - כל דור והשיח המיוחד לו, כל דור והעניינים המעסיקים אותו. היה בך כוח הסתגלות מיוחד, שלא כל אדם ניחן בו.


ההתעניינות המיוחדת שלך בכל אחד ואחד, וההרגשה של כל אחד שאת איתו – נתנה לכולנו את התחושה של סבתא אוהבת, מלאה בחכמת חיים ובעצות טובות, שנאמרות לכל אחד באופן המתאים לו, במקום הנכון ובזמן הנכון.

 

רוב השנים אנחנו זוכרים אתכם ביחד: סבא ואת - זוג למופת! סבא היה כולו תורה. אי-אפשר היה לדבר איתו יותר משלושה משפטים, מבלי שעברנו לפרשת השבוע או לנושא תורני אחר. ואת - את היית בקיאה בהוויות העולם, מתעניינת גם בנעשה בעולם הארצי, וכך יצרתם יחד תמונה שלימה. אני זוכר, שפעם שאלנו את סבא איך להכין לו תה - כמה סוכר להכניס וכדומה, ותשובתו הייתה: "תשאלו את סבתא".

 

אחד הדברים המזכירים אותך מאוד מאוד הוא הפסוק במשלי ל"א, הפרק המשבח את אשת החיל: "יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶךְ". לאורך חייך תפרת, רקמת וסרגת. לא פעם היינו רואים אותך עם כמה סריגות בעת ובעונה אחת: אם זה סוודר לנכד ואם צעיף לנכדה, כאן כפפות וכאן כובע, ואפילו בובות וצעצועים סרוגים. והסריגה – כולה אחידה. "שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם", כמאמר הפסוק בשיר השירים. הכל אחיד. הכל מתאים, פרקטי ומחמם, וכמובן יפה.


היצירה שלך כל-כך השתלבה עם הפסוק, שהיה שגור על פיו של סבא: "תוכו רצוף אהבה". כמה אהבה שיקעת בעבודות שלך!


"אין חכמה לאישה אלא בפלך" - כמה חכמה ותבונה הושקעו בפלך הזה שלך, סבתא, וכמה אהבה!


לך, סבתא, היו חכמה ותבונה וידע גם הרבה מעבר לפלך – היית מלאה באהבת תורה, הוקרת לומדי תורה ואהבת ללמוד בעצמך. עד זקנה ושיבה, זה מה שהחזיק אותך בזמנים הקשים שעברת – היית בקיאה בפרשת השבוע עם פירוש רש"י, בנביאים ובכתובים. אור היה ניצת בעינייך, כשהיית שומעת את הקריאה באחת המגילות או ההפטרות. כמה אהבת לומר תהילים. קראת את המזמורים מתוך הלב, דייקת בקריאה והטעמת כל מילה. התפילות שלך היו לשם דבר. תמיד המרצת את כולנו להתפלל וללמוד תורה.

 

זה הזמן והמקום להודות לכם, בני המשפחה היקרים. למדנו מכם פרק חשוב עד למאוד בחיים: איך לקיים מצוות כיבוד אב ואם במסירות אין קץ. במשך שנים הענקתם לסבא ולסבתא טיפול כל-כך עוטף, דואג ומכבד, עם כל-כך הרבה התחשבות בזולת! כך היה בטיפול בסבא, שנעשה עוד כאשר דודתנו היקרה יהודית גואלמן ע"ה הייתה עימנו ודאגה לכל פרט. כל זה נעשה כמובן בהשתתפות כולכם ויחד איתך, סבתא. כך היה גם אחר-כך בטיפול בך. כמה כולכם התאמצתם להיות שותפים במצווה, להעניק לסבתא חום ואהבה ולמלא את צרכיה ככל האפשר לאורך כל הדרך ובמיוחד בתקופה האחרונה הקשה שהיא עברה.


עלינו להודות לד' יתברך על שזכינו בדודים ובדודות ובני דודים ובנות דודות שכאלה. תודה על שיעורים חשובים כל-כך לחיים: "גדול שימושה, יותר מלימודה".

 
סבתא!

עברת תלאות גדולות בחייך בתקופות קשות לעם ישראל: בשחר ילדותך - מלחמת העולם הראשונה; אחר-כך, בהיותך אם לילדים קטנים – החיים בעיר העתיקה בעת המצור, תוך מסירות נפש ממש. ואחר כך נפילתה והפינוי ממנה לקטמון בחוסר כל. כמה גבורה ותושייה נדרשו ממך לשאת בעול לבדך במשך תשעה חודשים, תוך דאגה עצומה לשלומו של סבא שנלקח בשבי!


את וסבא ידעתם ימים של מחסור, אך השכלתם לנווט את ביתכם, כשבראש מעייניכם החינוך לתורה ויראת שמים.


ידעתם גם ימים של צער ואבל – פטירתו ללא עת של חתנכם הרב יעקב פנחס כהן ז"ל. אז סבא עוד היה איתך, ושניכם יחד התמסרתם כל-כך לדאוג לנעמי ולילדיה. חווית אבלות על כל אחייך ואחיותייך, ולבסוף גם על אישך, סבא הרב מן-ההר זצ"ל, וזמן לא רב אחרי כן על  יהודית, בתך האהובה.


היו לך גם ייסורים גופניים שקשה לנו לתאר. את הכל קיבלת מאת ה', ולא חדלת להתפלל אליו עד ימייך האחרונים, תוך שאת ממריצה גם את הסובבים אותך להמשיך ולהתפלל.

 

סבתא!

זכית לגדל ולחנך משפחה לתפארת, יחד עם סבא ז"ל. זכית לראות בנים ובני בנים, נכדים ונינים ואפילו בני נינים. זכית למשפחה נפלאה, מלאה בתלמידי חכמים ובבני תורה, משפחה מלאת חסד ועזרה לזולת.


ידעתם להעריך את כל הטוב הזה, הייתם כל כך שותפים בכל שמחה! הייתם אסירי תודה לקב"ה ונהגתם לברך אותנו אינספור פעמים, שנזכה למה שאתם זכיתם.


ברוך ד' זכית וזכינו אנו לאורך שנים רבות!

 

סבתא!

בשנה האחרונה הרגשנו חלל גדול, חלל עצום שהותרת אחרייך. וכמאמר חז"ל "הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה...". כשאנחנו הולכים בשכונת בית-וגן ליד ביתכם, נצבט לנו הלב בכל פעם מחדש. כך גם בבית האבות בסנהדריה ובכל מקום בו היית וחיית.

 

"רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה

שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת ד' הִיא תִתְהַלָּל.

תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ".

 

תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.



חזרה לכתבו עליה