קטעי עיתונים

ארנד אהרן - דברים לזכרו, 'הצופה', כח תשרי תשס"א

בית הכנסת 'מגדל' (ישראל הצעיר) שבשכונת בית וגן בירושלים משמש אח המתפללים מזה עשרות שנים. בצעירותי הייתי מבאי בית הכנסת, באותן שנים ניתן היה להיסתופף במקדש מעט זה יחד עם בעלי בתים חשובים וידועים, כמו הרב שלמה טל בעל הסידורים (רינת ישראל, הוא אגב הקפיד להתפלל בסידור האר"י), ר' פנחס קהתי בעל המשניות (משניות מבוארות), וכן עם רבנים חשובים, כגון הרב אהרן שוסטר, לשעבר רבה של אמסטרדם, מו"ר ר' אריה בינה ראש ישיבת 'נתיב מאיר', ר' משה הרשלר שנהג לבוא בשבת חוה"מ פסח וסוכות ולשאת דרשות כאחד מגדולי התורה בירושלים. גם רבים מבעלי הבתים היו מיוחדים כר' משה עירשי שהאריך ימים ונפטר מעל לגיל מאה, ומנהגו היה לעמוד במשך כל התפילה בראש השנה ויוה"כ; וכר' יעקב אוירבך בעל הגימטריות, שהיה גם בעל קריאה דייקן. לאווירה המיוחדת תרמו גם החזנים שמעולם לא חזרו על מילה לצורך הניגון, ביניהם ר' משה וכסלר הי"ו, שהיה בעל ניגונים מיוחדים ושכל מי ששמע אותו בסלסלו 'אב הרחמים' ו'כתר' לא שכח את הקול ואת המעמד; ור' אברהם פישהיימר הי"ו, שלעיתים קרובות ניתן היה לשמוע כיצד קולו גובר על קולותיהם של מאות המתפללים החפצים להשתלב בניגוניו. כל אלה ורבים אחרים תרמו, לאווירת הקדושה בבית הכנסת 'מגדל'. מעל לכולם ניצח על התפילה וסדריה הרב שלמה מן ההר, שהיה עשרות שנים רב בית הכנסת וגם רבה של השכונה. הרב מן ההר נפטר ימים אחדים לפני ראש השנה האחרון, ולהלן ברצוננו להעלות מעט מהנהגותיו ופסקיו הזכורים לנו.

ראשית, לימוד התורה. הרב היה מקפיד ללמוד בכל רגע פנוי, בעת התפילה בין גברא לגברא היה מעיין בספרים. גם בהליכתו בדרך ממש ניתן היה למוצאו מחזיק ספר קטן (משניות כמדומני) ולומד. ידוע לי כי הוא זכה לסיים פעמים רבות את התלמוד הבבלי. בשמחת תורה הקפיד שלא יחזיקו ספר תורה נערים מתחת לגיל י"ג. גם התנגד לאותם שנשאו את ספר התורה כשידיהם כלפי מעלה. כשהיה אירוע בר מצווה התנגד לזריקת סוכריות מעזרת הנשים לעבר הנער, בשל ההשתוללות הנגרמת מכך. לדעתו, רק בעליית חתן ניתן לנהוג זאת. אחד מבעלי הבתים שחגג לבנו בר מצווה הביא מגש עם שקיות ממתקים מוכנות וחילק אותן לילדים בסוף התפילה ליד פתח בית הכנסת, כדעת הרב. כשנשא דרשה הקפיד הרב שלא לעמוד באמצע, אלא בצד, כדי שלא יהיה ארון הקודש מאחוריו, בשיעור שהעביר ביום העצמאות נהג ללמד סוגיה בתנ"ך שעניינה מלחמות עם ישראל, לעיתים היה מסיק מסקנות והשלכות ביחס לצה"ל. בעת הספד נהג להספיד בקצרה ולומר רק דברים מעטים על הנפטר, שכן הרב התנגד ביותר לנוהג המספידים לנקוט לשון גוזמה ולשלב בהספד דברים שאינם מדוייקים. פעם נתבקש הרב לכתוב מאמר לספר יובל, כששמע שבין הכותבים יש גם כאלה שאין רוחו הדתית נוחה מהם סירב לכתוב.

מעט שאלות זכיתי לשאול אותו. בשבת תשמ"ז פרסם חתנו ר' ישעיהו שפירא, ספר 'צידה לדרך – מדריך הלכתי שימושי לנוסע לחו"ל'. טרם הדפסתו עבר הרב מן ההר על הספר והעיר לו הערות ועל פיו תיקן המחבר. בפרק הראשון המוקדש ל'מטרות הנסיעה' לא היתה התייחסות ליוצא לשם טיול. פניתי לרב ושאלתי אותו: האם מותר לצאת לטיול לחו"ל? השיב לי בשאלה: אתה מעוניין לנסוע? השבתי: לא, אני שואל עקרונית. אמר לי: מן הראוי שלא לנסוע לחו"ל למטרת טיול בלבד.

והרי תשובות אחדות בדיני התפילה. האם מותר ללמוד בעת חזרת הש"ץ? השיבני הרב כי אסור הדבר. הרב הקפיד על אלה שסירבו לעבור לפני התיבה, כשטענו לפניו שכתוב בהלכה שיש לסרב, השיב: נכון, כתוב שפעם ראשונה יש לסרב, אך לאחר מכן יש לגשת ולעבור לפני התיבה ולא לבזות את התפילה בסירוב.

שאלה אחרת: אדם המתפלל לפי נוסח אשכנז ועובר לפני התיבה בבית כנסת בו מתפללים בנוסח ספרד (ולהיפך) כיצד ינהג? והשיב לי: כל הקטעים הנאמרים בקול יגיד העובר לפני התיבה כמנהג המקום (תחנון וסדר הקטעים שבסוף התפילה) והקטעים הנאמרים בלחש, בעיקר הכוונה לתפילת עמידה, יתפלל כמנהגו.

והרי שתי שאלות שנתעוררו בזמן השירות הצבאי: פעמים קורה שהמניין מצומצם, עשרה אנשים בלבד. החזן חוזר על התפילה ואין תשעה שעונים אמן, האם עליו להפסיק או לוותר על חזרת הש"ץ? הרב השיב: החזן חוזר על התפילה ואינו יכול להכריח את הציבור לענות אמן. הוא בכל מקרה צריך לעשות את שלו ולהמשיך. שאלה נוספת: אדם נשאר בבסיס לבד בשבת, האם הוא רשאי להוציא את ספר התורה ולקרוא בו את הפרשה למרות שאין מניין? תשובתו: יוציא את הספר ויקרא בו בלי ברכה.

פעם לפני אחד החגים שאלוהו בעלי הבתים בהלכות החג. בעניין מסויים פסק הרב לקולא. שאלו אחד המשתתפים: הרי הרב יהושע נויבירט בעל 'שמירת שבת כהלכתה (שאגב, גר סמוך לבית הכנסת 'מגדל') כתב שהדבר אסור? השיב לו: אמנם כן, אך הרב עובדיה יוסף מתיר והרב יוסף הוא פוסק הדור! (תגובה זו מעניינת הן מחמת שהרב יוסף ילח"א הוא פוסק מזרחי והן בגלל שהיה צעיר ממנו).

מיוחד היה הרב בידיעותיו לא רק בש"ס ופוסקים, אלא גם בתחומים אחרים של התורה. קרוב היה למקרא ולפרשניו, יעידו על כך מאמריו בתחום המקרא. היה דייקן ובעל לשון, כפי שהעיד על עצמו כי "כמורה ללשון עם 'עין' לניקוד"הגיה את ניקוד כל המשניות של ר"פ קהתי זצ"ל, (ראה דבריו בתוך: הרב פנחס קהתי זצ"ל - ספר זיכרון [בעריכת צ' קפלן], ירושלים תשמ"ט, עמוד 19). שנים רבות גם היה בעל קריאה.

מעבר לידיעותיו וגדלותו התורנית ניכר היה הרב ביראת השמים שלו, ביושרו ובפשטותו. לא ביקש חזקות מיוחדות לעצמו. הוא עצמו סיפר כי בשמחת תורה הנוהג בבית הכנסת הוא לתת לרב את ספר התורה הראשון של ההקפה הראשונה, אולם כשבא ר"פ קהתי לבית הכנסת רמז הרב מן-ההר לגבאי שיתן לר"פ קהתי שיוביל את ההקפה, כלשונו: "היתה לי תחושה שאני לא יכול ללכת לפניו" (שם, עמוד 18). על צניעותו תעיד סלידתו מתארים, כפי שכתב בחתימת תשובה.

לאדם שפנה אליו בתארים מופלגים: "כברכת זעירא דתלמידיא (לא 'הרב הגדול' לא 'מעוז ומגדול', וגם לא 'סיני ועוקר הרים') שלמה מן-ההר" (מקראי קודש, פורים, ירושלים תשנ"ט, עמוד רלו). מידותיו אלה הקנו לו מעמד כה רם בבית הכנסת ובשכונה, והן גם תרמו לקרושת בית הכנסת ולאווירה המיוחדת בו.

הרב מן-ההר פסק הלכות למאות הפונים אליו  שאלותיהם, מקצת מפסקיו ניתן למצוא בספר 'דיני צבא ומלחמה' שכתב יחד עם ר"י גואלמן ור"י איזנברג, גם הספר 'צידה לדרך' הנ"ל מלמד למעשה את דעתו במגוון שאלות בהלכה. תשובות נוספות שלו נתפרסמו במקומות מפוזרים, זעיר פה זעיר שם (ראה רשימת כתביו ב'מרחבים', ה [תשנ"א], עמודים 21-15). ואולם כל זה אינו אלא חלק קטן של הוראותיו. רבים מאלה שנהגו לפנות אליו בשאלות הלכתיות במשך עשרות שנים זוכרים היטב מה שהשיב להם, ומקצתם העלו על הכתב את תשובותיו. ישנם גם כאלה שהרב השיב להם בכתב תוך שהוא מנמק את פסקיו. דוגמה לדבר: תשובותיו המובאות בסדרת 'מקראי קודש' על המועדים של ר' משה הררי.


אנו תקווה שיבואו בעלי יוזמה ומרץ ויאספו אל מקום אחד את כל מנהגיו, הליכותיו ופסקיו של הרב, אלה שנשתמרו בכתב ואלה השמורים בזיכרון. כך נוכל ללמוד את תורתו של אחד מגדולי הפוסקים הקרובים לציונות הדתית שחיו בארץ ישראל בדור האחרון.