קטעי עיתונים

חן ניצן - השבוי מהעיר העתיקה

תשלום דמים למרצחים לפדיון שבויים הוא עניין קשה - 24.5.85

הרב שלמה מן ההר נישבה במלחמת השיחרור, היה ממגיני הרובע היהודי בעיר העתיקה והלך בשבי למדבר הירדני. היום, מביט רבה של שכונת בית וגן בירושלים על שיחרורם של שלושת השבויים מכלא המחבלים ומתלבט קשות בין החובה הבסיסית לפדות שבויים למחיר הכבד, והוא מבטא זאת בפומבי.

בי"ט באייר של שנת תש"ח נכנעו כל תושבי הרובע היהודי שבעיר העתיקה, את כל החיילים העלו למכוניות ואילו את האזרחים, חלק שיחררו לאחר מיון קפדני והנותרים 256 אזרחים העבירו לרבת עמון. כיון שאני הייתי פעיל בהגנה היה ברור שלא אזכה לשיחרור.

בשבי פגשנו את חברינו השבויים מגוש עציון ו- 45 איש שנלקחו בשבי עם הכרזת המדינה מאזור נהריים.

לירדנים לא היתה מסורת בתחום זה ונהגו בנו כבאסירים. כל יום התקיימו שלושה מיפקדים שחרית, מנחה וערבית. אני זכיתי למעמד מיוחד, לגבי חבריי שימשתי כרב קובע בכל עניין. לשבי נלקחנו יום אחרי ל"ג בעומר ושבועיים אחר כך חגגנו את חג השבועות. התעוררה שאלה בין תושבי המחנה אם לחגוג שני ימים כמו בחו"ל או יום אחד. אני חשבתי שצריך לחגוג שני ימים.

כאשר אני שומע על פידיון שבויים היוצאים מחושך וצלמוות, הופכים בני חורין אני יודע שאין מצווה גדולה כפידיון שבויים הקודמת לפרנסת עניים וחז"ל אמרו: שכל כסף הניגבה לאיזו מטרה אפילו לצורך בניין בית המקדש מותר לשנותו למען פידיון שבויים, כי לקרוא דרור, זוהי שליחות שאין גדולה ממנה. מותר למסור ספר תורה כדי לפדות שבוי.

אבל בלב כבד אוסיף שאין ניתן להקיש מכך על תשלום דמים של מרצחים. לתת למעלה מאלף מרצחים תמורת שלושת חיילינו. אין אדם מכניס עצמו למיטה חולה ולמרות שהיתנסתי, ואני יודע מהו שבי, אם כי בלא השוואה, אני אומר שזו החלטה קשה מאין כמוה, ואילו פנו אל ההלכה לפסוק בעניין זה היה הקושי רב עוד יותר.

מכל מקום אני שמח בשמחת השבים ומברך אותם מעומק הלב.

 

חזרה לקטעי עיתונים