הלכה
איסוף פסולת נייר של כתבי קודש לצורך מיחזור - 'תחומין' ג'
תחומין ג' תשמ"ב 323 – 333, נספח ב'
כל מה שהמליצו ופלפלו הגאונים שבדורות שלפנינו אינו מתאים למציאות שלנו. כאשר הם אוסרים לשרוף (או לאבד בידיים בכל דרך אחרת - כגון מחיקה ולישה ולעשות מזה ניר חדש) זה מפני שהם בטוחים שאפשר להימנע מזה אם רק יתאמצו. דהיינו שאפשר לאסוף ולקבור, או לעשות על ידי גויים (גדולים או קטנים). אך זה אינו שייך במציאות שלנו :
א. אין אפשרות לאסוף ולקבור.
ב. ברור שיהודים יאבדו בידים את כתבי הקודש.
ג. סוגיה דעלמא היא דמעשה מכונה שהופעלה על ידי אדם דינה כעשיית אדם בידיים, והכול אוכלים מצת מכונה כמצת מצווה, ואיך נוכל לצרף סברה זו להיתר כלשהו?
ד. להלכה נקטינן שדברים הנדפסים על נייר הם כמו דברים הנכתבים על קלף (מגן אברהם וט"ז ועוד וסוגיא דעלמא) אע"פ שמהרמ"א יו"ד רפג א נראה שהוא חולק.
ה. במציאות אי אפשר יהיה בשום אופן להבדיל בין כתבים מקולקלים מתחילה בדפוס שעוד לא נתקדשו על ידי לימוד לבין דברים שכבר למדו מהם ונתקדשו. וכן אי אפשר יהיה להפריד בין תורה שבע"פ שרק השימוש והלימוד מהם מקדשם, ובין מקראות מצוטטים (שיש בהם פ"ב אותיות) ושמות הקדושים שעצם הדפסתם מקדשם, כיוון שהודפסו בכוונה ובאמונה בקדושתם.
לפיכך יש בעיבוד מחדש של נייר עיתון איסור דאוריתא, שיש בהם דברי תורה שבכתב ודברי תורה שבעל פה, ויש בהם שמות הקדושים לרוב ("תודה לא-ל", "א-לקים") ודבר הניכר לעין אינו יכול להתבטל. ואם תימצי לומר שמתבטל, הרי אסור לבטל לכתחילה, ועוד מי שמבטל את השם הריהו כאילו מוחקו.
לפיכך גם מי שנותן עיתונים וקרעי ספרים שיש בהם שמות קדושים (תנ"ך, סידורי תפילה וכדו') לתוך מיכלי האיסוף, הריהו עובר על "לפני עיור" שמכשיל את הפועלים העובדים במיחזור באיסור דאורייתא.
בכלל יש להתייחס לעיתונים ביתר קדושה מאשר לעלי הגהה, שהרי עלי הגהה לא נכתבו כדי ללמוד מהם, והם כאילו נדפסו בפירוש שלא לשמן, מה שאין כן בעיתונים שהודפסו במפורש כדי ללמוד מהם, ומחיקת השם בהם היא ממש איסור דאורייתא, ואפילו למ"ד דפוס אינו ככתב, לעניין איסור מחיקת השם הואיל ונכתב בכוונה של קודש, איסור מחיקתו מדאורייתא (ראה פת"ש רעא ס"ק יח), ואיך יהא מותר לאבדם?
למעשה אי אפשר יהיה לפקח על הפועלים שלא יכניסו לשקים גם "ספרי קודש שבלו". כל הוצאה מהשקים בשטח המפעל עלולה בהכרח להביא לידי פיזור יתר של תוכנם, והתנאי (בהצעה סעיף ב') שההוצאה מהשקים לא תביא לידי פיזור יתר, הוא תנאי שאי אפשר לעמוד בו.
על כן אין תקנה לזה אלא בהתקנת דרכים לעשיית גרמא, וזה רק אם יורו גדולי הדור שאין בגרם מחיקה איסור דאורייתא. אך אם יורו שיש גם בזה איסור דאורייתא, יצטרכו להתקין שלא ידפיסו בשום מקום מקראות מצוטטים ושמות קודש, לא בעיתון ולא בספר כלשהו. והסידורים והמחזורים וספרי התנ"ך שבלו יאספו ויקברו בכבוד. וכאשר יעלה הדבר בידם, יתקינו יום טוב כמו שתיקנו במגילת תענית יום טוב כשביטלו הזכרת שם שמים בשטרות.
חזרה לשונות