אשתו, הרבנית מטילדה ע"ה
הרבנית מטילדה לבית אגסי נולדה בירושלים העתיקה בכסלו תרע"ד לפני מלחמת העולם הראשונה, ונפטרה בח' באלול תשע"ב.
המקור לשמה היה מטְל, מאטל. אביה רצה שהאות הא, האות המציינת את שם ה' תהיה בסוף השם שלה ועל כן הוסיף אותה וקרא לה 'מטלֶה' (ל' בסגול). זה היה השם שבעלה קרא לה ואנחנו, ילדיה, תמיד חשבנו ש'מטלה' זה שם החיבה שלה. מסתבר שהיא חשבה שזהו שם אידישאי והיא לא רצתה להיות כזאת על כן כאשר מורה קראה לה 'מטילדה', או אולי כאשר נכנסה לכיתה א' אחותה דבורה נתנה לה את השם 'מטילדה' - היא אימצה את השם הזה ואהבה אותו.
אביה, ר' שמואל מנחם מנדל אגסי, מיקירי ירושלים, נולד בירושלים העתיקה בתרמ"א, היה בנו של חכם יצחק אגסי מחשובי חכמי בבל.
אימה, מרת הינדע לבית בלסקי נולדה בתרמ"ב בעיירה מייצ'ט ברוסיה הלבנה. בילדותה התייתמה משני הוריה, ר' מרדכי שהיה חסיד חב"ד ורעייתו חנה. הינדע עלתה לארץ עם דודה מבוגרת בהיותה בערך בת ארבע עשרה. אחיה ואחיותיה בחרו להגר לאמריקה. כעבור כשלוש שנים בת שבע עשרה נישאה לר' מנדל אגסי. במשך השנים נולדו להם שלושה בנים וחמש בנות, מטילדה היא השישית מבין ילדי המשפחה.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בהיותה כבת שנה, גורשה מטילדה עם משפחתה על-ידי הטורקים לאלכסנדריה. בתום המלחמה, אחרי ארבע שנות גלות, שבה המשפחה לירושלים העתיקה. בפרעות תרפ"א הם עזבו את החומות ועברו לגור בשכונת 'בית ישראל'. במלחמת העצמאות שכונת בית ישראל הופגזה קשות, ההורים נאלצו לעזוב את ביתם (ילדיהם כבר נישאו) והם עברו לגור בשכונת 'קטמון'.
מטילדה למדה בבית ספר 'שפיצר'. לימים הייתה מדריכה וגם לימדה בבית היתומות וינגרטן. הייתה אינטליגנטית מאוד, תאבת דעת. למדה בקורסים שונים וביניהם: דקדוק עברי, ואנגלית. היא הגיעה לרמה כזאת, שהתכתבה עם בעלה, הרב מן ההר זצ"ל באנגלית בהיותו בשבי. היא תרגמה עבור נשים רבות את המכתבים שהן קיבלו מיקיריהן וכתבה עבורן מכתבים באנגלית ששוגרו למעצר בעבר הירדן.
החתונה של מטילדה ושלמה נערכה במלון הרלינג-ורשבסקי ברח' יפו. לא היה צלם ולכן אין תמונות מאירוע מכונן זה. אחרי החתונה הם גרו בחדר שכור ברחוב יואל בירושלים. בעלת הבית הרשתה למטילדה להעמיד שולחן עם פתילייה בפרוזדור, שם היא בישלה ושם היו כלי המטבח שלה.
מאז שנישאה מטילדה ע"ה לרב שלמה זלמן מן-ההר זצ"ל, עמדה לימינו לאורך כל הדרך – איתו עברה מירושלים ליסוד-המעלה, שם עשה את ראשית דרכו בהוראה. כשנתיים לאחר מכן, ליוותה אותו בעת שכיהן כמורה וכמנהל ביה"ס, ובסוף התקופה גם כרב, במושב שדה יעקב שבעמק יזרעאל. עם פטירת אביו, בתום חמש שנים למגוריהם בשדה יעקב, שבו לירושלים העתיקה.
הם עם משפחתם עברו את התקופה הקשה של מלחמת העצמאות במצור בעיר העתיקה. המצור נמשך כחצי שנה - מההחלטה באו"ם על תוכנית החלוקה ועד לנפילת העיר העתיקה, מתוכם השבועיים האחרונים אחרי הכרזת המדינה היו הקשים ביותר. בתום שבועיים אלה, נכבש המקום על-ידי הליגיון הירדני. הרב מן ההר זצ"ל נלקח בשבי ביום שישי יט באייר תש"ח, והרבנית ע"ה, עם חמותה ועם חמשת ילדיה הקטנים, פונתה בחוסר כל ל'קטמון', יחד עם פליטי העיר-העתיקה. לימים, כאשר נשאלה – איך עברה את כל זה לבדה? הייתה עונה – אלה היו ימים גדולים! היינו מוכנים לכל הקרבה!
(פועה שטיינר, 'גילוי דעת', אלול תשע"ב)
בשנת תש"ך כאשר הרב מן ההר זצ"ל התמנה לרב שכונת 'בית וגן', המשפחה עברה לגור בשכונה זו. הרבנית מטילדה הייתה 'עזר כנגדו' בכל דבר ועניין, בנושאי הרבנות כמו גם בנושאי חינוך.
הרבנית למדה קורס תפירה ושלחה ידיה בכישור ובפלך, היא תפרה לבנותיה מלבושים ברוב כישרון ובמקביל עסקה בסריגה. כמעט עד סוף ימיה סרגה סוודרים ואפודות כמתנה לכל רך שנולד במשפחה. תקופה ארוכה היא השתלבה בקורסים במועדון השכונתי ולמדה תנ"ך ואנגלית. לאחר פטירתו של הרב מן ההר זצ"ל היא השתתפה במועדון הקשישים 'יד לשישה' ובמסגרת זו שמעה שיעורים ביהדות ועשתה כל מיני עבודות יד.
הרבנית היתה אישה של ספר, היא קראה ספרי קודש וחול, עיתונים ודפי פרשת שבוע, היא אהבה להאזין ולהשתתף בשיחות ובדיונים בנושאים שונים של הפרשה. היא למדה פרשת שבוע עם פירוש רש"י עד שנתה האחרונה.
הרבנית מן ההר ע"ה הגיעה לזקנה מופלגת (תשעים-ותשע שנה בקירוב). זכתה לראות בנים, בני בנים, שילשים, ריבעים ואף כמה חימשים. כולם אהבו לבקרה, להקשיב לעצותיה, לקבל הן את המחמאות והעידוד שידעה לתת, הן את דברי הביקורת, שתמיד היתה בונה. היא הפליאה את כל באי "מעון ההורים", בו שהתה בשנה האחרונה, בתפילותיה החמות ובפרקי התהילים הרבים, שנאמרו על-ידה בדייקנות מרבית, בקול רם ובהטעמה. כך, במשך חודשים, שימשה מעין שליחת ציבור לשכנותיה במעון, מהן כאלה שכושר הדיבור והקריאה כבר ניטלו מהן.
(פ. ש. 'גילוי דעת', אלול תשע"ב)
יהי רצון שתהיה מליצת יושר למשפחתה ולכלל ישראל.