אירוע לכבוד 70 שנה לשחרורו מהשבי הירדני
דברים שנאמרו מפי שייקה, חתן הרב
ברשות גיסותיי וגיסי היקרים וכל הציבור הגדול והמבורך,
אני מנסה לדמיין מה היה קורה לו סבא שלמה וסבתא מטילדה היו משתתפים בערב הודיה זה. על מה הוא היה חושב, מתלבט, הוגה, מתבטא, מרגע ירידתו מהרכב בחניה ועד שהיה עובר ונכנס לאולם הזה.
אני מתאר לי מה התשובות שהקהל כאן היה נותן לשאלה זו, כולם בוודאי סבורים שהיה ממלמל פרק הודיה לקב"ה על כל הטוב שנתן לו בשבט המבורך זה.
אולם לעניות דעתי, וכפי שהכרנו אותו היטב, הרי סבורני שהוא לפני הכל היה מביט ומסתכל על כל המשקופים והמזוזות של שערי ודלתות הכניסה בבניין זה עד הגיעו לכניסה לאולם הזה. ליד כל דלת הוא היה נעצר ובודק כדרכו כיצד נקבעה המזוזה, האם במקום הנכון? האם בצד הנכון? האם בגובה הנכון? וכו', זאת הייתה דרכו לא לדלג על שום פתח דלת בו עבר. כולנו זוכרים שכך היה נוהג כשביקר בבתי המשפחות שלנו, תמיד קודם כל בדק אם המזוזה הותקנה כיאות.
פועה שטינר, סיפרה בתוכנית ברדיו 'קול חי' שהיא זוכרת שכאשר הובילה את סבא בכיסא גלגלים בבית חולים 'שערי צדק' בדרכו לבדיקה רפואית, הוא לפתע ביקש לעצור ליד פתח הכניסה ולא רצה להמשיך, אמר כי יש בעיה הלכתית במיקום המזוזה בפתח בו עברו, ולכן לא רצה לעבור שם. פועה ניסתה לשדל אותו להזדרז לבדיקה, והשתמשה בטיעון שהוא השמיע בכל עת כי יש לשמוע בקולו של המרא דאתרא, ולכן טענה בפניו שיש כאן בבית החולים רב המשמש כמרא דאתרא של בית החולים ולכן היא מציעה לסבא שבשלב מאוחר יותר יבררו איתו את פסיקתו לגבי מיקום המזוזה.
שאלתי את עצמי מדוע נושא המזוזה היה ממש בעדיפות הראשונה שלו בעל עת, הרי יש עוד הלכות שהוא גם הקפיד לגביהן, כגון נושא התולעים שבחסה, או כאשר בהקפות של 'הושענות' בסוכות הוא היה מאוד מקפיד ומעיר לכל מתפלל כיצד יש להחזיק את ארבעת המינים בשתי הידיים ולא ביד אחת. ובכל אופן בנושא המזוזה הוא מאוד הקפיד מעל הכל.
תשובות לשאלתי זו:
1- מצוות מזוזה הינה מצווה תמידית ואינה מסתיימת בעת קביעת המזוזה, זו מצווה בכל רגע ורגע שבכל עת תהיה מצויה מזוזה במקום בו אדם גר, ואם יהיה רגע שהמזוזה לא תהיה במקומה הרי אדם מבטל מצוות עשה מדאורייתא, וכיוון שסבא היה מוגדר בפני רבים כ"שולחן ערוך מהלך" הרי הקפיד שבמצווה תמידית זו לא ייכשלו.
2- תשובה נוספת שעלתה בדעתי, בעיון בקלף המזוזה נמצאים יסודות שמייצגים את מהותו של סבא הרב מן ההר זצ"ל, כגון: קבלת עול שמיים באופן אמיתי. לו המשטרה הייתה עורכת מסדר לקבוצת אנשים ומבקשת להצביע מי מביניהם קיבל עליו עול מלכות שמיים בצורה אמיתית הרי היו מצביעים כמובן על סבא, ואומנם כל מי שהכיר אותו חש בכך.
3- יסודות נוספים במזוזה, עניין החינוך, חינוך ילדיו וחינוך תלמידיו, חינוך של תורה נטו. וכמובן היסוד של לימוד התורה בכל עת, "בלכתך בדרך, בשכבך ובקומך". כולנו זוכרים שבכיסים של המעיל שלו היו תמיד ספרים בפורמט קטן: גמרא, משניות, תהלים, חומש ועוד. בכל רגע היה תמיד שולף ספר ולומד, באוטובוס, ברכב, ברחוב, בתור, בכל רגע של פנאי במקומות ששהה. כך התנהגותו של סבא השתקפה היטב בתכני המזוזה ואולי לכן היה מזוהה איתה.
כיוון שאנו נמצאים באירוע הקשור לשיחרורו של סבא מהשבי, נזכיר שכאשר העיר העתיקה נפלה בידי הירדנים, הגברים הלכו לשבי הירדני והנשים והילדים הוצאו לעיר החדשה, הרי לפני שסבא ניפרד מהמשפחה הוא הפקיד ילקוט בידי נעמי על מנת שתוציא איתה את הילקוט איתם.
בילקוט היו 3 דברים:
ש"ס קטן, אותו לאחר מלחמת ששת הימים נתן במתנה לחתנו הרב יישכר גואלמן,
ספר תורה קטן שהוא הציל מארון קודש של בית כנסת שעלה באש בשריפה ששרפו הלגיונרים. ספר זה הוא נתן לנו בעת שבאנו לגור באלון שבות בגוש עציון. הוא הציע שנשתמש בספר בכל עת שיצטרכו לארגן מניין במקום אחר, בשל קשיים טכניים ולוגיסטיים של ישוב חדש העולה על הקרקע. ואומנם עשינו שימוש בו בימי שלג. כשנתן לנו את הספר ביקש שלעולם לא נמסור אותו לאף גורם שיטען לבעלות עליו, וגם שספר זה לא יימכר. ספר תורה זה הינו זיכרון לכל הקורות שחווה בעיר העתיקה.
הדבר השלישי שהיה בילקוט הייתה מזוזה בתוך בית מזוזה מכסף שהוא הוריד מדירתו בעיר העתיקה. כאשר בנינו את הבית שלנו באלון שבות הוא נתן לנו את המזוזה לזיכרון נס ההצלה מהעיר העתיקה.
ולבסוף, הערה שאולי לא כולם יסכימו איתי אבל אני מרגיש צורך להעיר או להאיר.
ידוע שספרים לא שורדים לעולם, יש שלב שהם יורדים ממדף הספרים, כל זאת מלבד ספרי יסוד, ספרי הדרכה והנחיה, או ספרי יסוד בתוכנית לימודים.
כולנו התכנסנו כאן הערב כיוון שאנו מאמינים ומעריכים את המורשת ואת תורתו של סבא שלא היה רק דמות משפחתית אלא דמות ציבורית, מורה דרך לחלקים משמעותיים בעם ישראל. עד היום בכל עת שמזכירים את שמו אפשר לחוש את ההתרגשות וההערצה אליו.
אולם חוששני שבעוד עשרות שנים תשכח דמותו ותישכח תורתו ומורשתו.
הקב"ה נתן לדור הזה כלי טכנולוגי שיכול לסייע בעניין זה, כוונתי לאינטרנט אשר הנו כלי לכל דכפין, בכל מקום ובכל עת ומסתבר שהוא או כלים דומים לו ישרדו וישמשו את האנושות גם בדורות הבאים.
רותי שלנו (בתו של סבא) בנתה לפני 8 שנים אתר אינטרנט נפלא ביותר לזכרו של סבא. באתר היא הכניסה ואיחסנה הרבה חומרים שסבא כתב במקומות שונים בנושאים רבים ומגוונים (תנ"ך, מקדש, הלכה, חינוך), וחומרים על סבא שהתפרסמו בחוברות ובעיתונים רבים. אבל מן הסתם עדין יש הרבה חומרים נוספים שייתכן ומצויים בבתי המשפחות. אנו מבקשים שכולם יתגייסו למטרה זו של הנצחת מורשתו ותורתו של סבא על מנת שישמשו גם את הדורות הבאים אחרינו ותעבירו אותם לרותי .
בכך ננציח את האבא הגדול, הרב הגדול, הפוסק הגדול והמורה דרך למופת לרבים.
יישר כוח גדול לכל מארגני ערב חשוב ומועיל זה.
אני מודה לקב"ה שזיכני להתחתן עם רותי, בתו של סבא וסייע בידי להתקרב לקודש.