שונות
תיאור היציאה לשבי הירדני - הרצאה, תשל"ח
הרצאה בישיבת הכותל ביום ירושלים תשל"ח.
תיאור הכניעה של לוחמי העיר העתיקה בעת מלחמת השיחרור ויציאה לשבי הירדני.
בהרצאתי בישיבה באותו יום היו כלולים שני אלמנטים ממישורים שונים.
האלמנט האחד היה אישי רגשי. באתי לתאר את תחושותי בעת היציאה מעולם אחד והכניסה לעולם שני, תחושות כל כך אישיות, עד שחשתי חוסר יכולת מוחלט להלביש אותן במילים. ידעתי שאין לי מילים להביע, ואין לכם שפה להבין, וכמעט שאין לכס אוזניים לשמוע. כי רק מי שעברה עליו חוויה דומה, יש לו בזיכרונו דימויים שיאפשרו לו לנחש את מה שעובר על הזולת במצב כזה שאותו באתי לתאר.
היה זה מצב הדומה למה שאדם נמצא בו, בעת שהכול נושר ממנו, כשהוא מת. נפרדתי אז מאשתי, מילדיי, מאימי, מביתי, מרהיטיי מספריי. נשר ממני כל מה שעשיתי וכל מה שחשבתי שעוד אעשה, נשרו כל שאיפותיי, כל מאוויי, כל עברי, כל עשייתי מיום שעמדתי על דעתי. ידעתי שאני יוצא לדרך לקראת הנעלם המוחלט. כל מה שהיה קיים בי עד אז שקע, וגם כל "העולם" כולו שבו חייתי שקע אפילו תוהו ובוהו כבר לא היה. השמש שקעה, ולא ידעתי אם היא תזרח לי למחר, או לא. גם לא ידעתי אם היא לא שקעה גם לאלה שנפרדתי מהם.
והנה בתוך כל זה ממש, ראיתי מיד "עולם" אחר יציב שהיה לנגדי, ושהיה בו "מקום" יציב ושהיו בו "נקודות" ו"עמודים" שאפשר היה להישען עליהם ולהחזיק בהם, עולם יציב וחזק ובנוי לתלפיות, שלא התמוטט ואפילו לא התרופף, מרחבים שבתוכם הייתה לי יכולת לנוע, ושם מצאתי את עצמי, והיה זה עולם שבו לא היה לא עצב ולא כאב, הלא זה היה עולם ההלכה שבו מצאתי את עצמי מתהלך, כשאני נמצא בשקלא וטריא, נושא ונותן, מרים ומניח, מעלה ומוריה מסתפק ומברר לי ומסיק ומחליט.
יצאתי דרך שער מעולם אחד ובלי משים בפחות מכהרף עין נכנסתי דרך שער זה לעולם אחר, כל פליאה, וכל מבוכה לא הייתה בי.
תמהני וכל ימי אני תוהה, אם כך גם יהיה לי באותו יום הגדול והנורא כשתבוא עיתי לבוא דרך השער שבו יוצאים מן העולם הזה ונכנסים אל העולם הבא.
הבאתי לפני תלמידי הישיבה, שלפניהם דיברתי, את השאלות ההם שבהלכה, כדי לנסות להביע על ידיהם, שלי היה "מקום" שיכולתי להימצא בו, ולי היה "עולם" ששכן בתוכי וששכנתי בו, ושהייתי בו שמח כמידת וכעוצמת השמחה ששמחתי תמיד בכל ימי חיי, במה שזיכה אותי הקב"ה בכל מה שבא עלי מעודי עד אותו יום.
כיום במבט לאחור נראה לי שלא חשתי זעזוע באותה שעה, מפני שהרבה זמן לפני זה כבר חייתי באותו עולם של הלכה במקביל ובמשולב אל "העולם הזה" שבו חייתי והייתי ב"מקום" שנאלצתי לצאת ממנו וב"חברה" שהשארתי מאחור. והרבה מן החברים שלי לשבי, שלא היו מוכנים כמוני אומנם נזדעזעו זעזוע עמוק וקשה ונתייסרו מאוד עד שהצליחו להחזיר את עצמם לשלמותם ולשלוותם הנפשית.
אגב זה הזכרתי לפני תלמידי הישיבה מקצת מן השאלות שבהלכה, שהיה עלי למצוא להם פתרון באותה שעה וזה היה המישור השני והאלמנט השם בהרצאתי בישיבה.
חזרה לשונות