קטעי עיתונים

עמנואל מרדכי - הקפדות הלכתיות של הרב מן ההר זצ"ל בשבי הירדני - לא קידש על היין ולא אכל בחושך מחשש יתושים וברחשים

'אור נחל שורק' - ב אייר תשס"ז - הרב מרדכי עמנואל

הרב שלמה מן ההר זצ"ל ומשפחתו נמנו על יושבי העיר העתיקה בירושלים, כאשר הרובע היהודי עמד במצור במלחמת השחרור. לאחר נפילת הרובע היהודי וכיבושו על ידי הלגיון הערבי נלקחו הגברים לשבי הירדני. הרב שלמה מן ההר יחד עם שאר אנשי הרובע היהודי הועברו למחנה שבויים כשאליהם צורפו גם חברי גוש עציון ששרדו בקרב, עובדי חברת החשמל בנהריים ושבויים מקרבות אחרים.

מחנה השבויים היה ממוקם באמצע המדבר בעבר הירדן המזרחי. מיכאל מונק נ"י איש שכונת בית וגן השתתף בשיעורי הרב מן ההר באופן קבוע, כאשר במהלכן מידי פעם הזכיר הרב על כמה מחוויותיו במחנה השבויים הירדני. וכך כתב לי ר' מיכאל לאי"ט:

נזכרתי מה שמעתי מהרב שלמה מן ההר זצ"ל ששהה תשעה חודשים במחנה שבויים אצל הערבים עם יתר היהודים מהעיר העתיקה, וסיפר לנו, שבכל התקופה לא קידש בליל שבת אלא רק בבוקר! הסיבה הייתה כי אסור היה [לפי הוראות מפקדי המהנה] להדליק אור בלילה, והברחשים וכל מיני חרקים שהתעופפו במחנה לא אפשרו לאכול בחושך".

ר' מיכאל נ"י כתלמיד היושב לפני רבו בשיעור שאל את הרב מן ההר: אנחנו [בבית כנסת 'מגדל', כנראה] מתפללים בקיץ מנחה וערבית בליל שבת בזה אחרי זה, ובימות הקיץ [ובשעון קיץ] סיימנו להתפלל לפני השקיעה ואף קידשנו לפני צאת הכוכבים, ואם כן מדוע הרב לא הקדים להתפלל, ויכול היה לקדש על היין גם בליל שבת לפני השקיעה? וכך היתה נפתרת הבעיה! הרב מן ההר לא נתן תשובה עניינית לשאלה, וניכר היה שאינו מעוניין להיכנס לפרטים.

כששמענו את הסיפור, נדמה היה לנו שהרב מן ההר חשש שלכוס היין יפלו יתושים, ולכן לא קידש על היין - ולכן הלכנו לבחון את ההלכה לגבי קידוש על פת בליל שבת.

על הרב מבריסק מסופר שהיה נוהג לקדש על הפת גם בליל שבת וגם 'בקידושא רבא' בשבת בבוקר. לקדש בלילה על הפת זה דבר פשוט, כמו שמפורש בגמרא בפסחים קו, ב, שרב לפעמים היתה חביבה עליו פת וקידש על הפת, ולפעמים העדיף לשתות יין, וקידש על היין. וכן פוסק הרמב"ם בהלכות שבת פכ"ט, ט, "היה מתאווה לפת יותר מיין או שלא היה לו יין הרי זה נוטל ידיו תחילה, ומברך 'המוציא' ומקדש ואחר כך בוצע ואוכל".

לגבי קידוש בבוקר הדברים כבר נתונים במחלוקת. ברמב"ם שם הלכה י' משמע שהקידוש בבוקר צריך להיעשות רק על יין, אבל הראב"ד כותב: ואילו בא לקדש ביום על הפת מי לא מקדש, ותחשב ברכת המוציא במקום ברכת היין ויאכל! ואכן הרב מבריסק אמר שהוא מסתמך במנהגו על שיטת הראב"ד. אם הרב מן ההר חשש שמא יכנסו יבחושים או ברחשים לכוס היין בלילה, ולכן נמנע מלקדש על היין, ברור שאין כול מקום להקדים ולהתפלל מוקדם לאחר פלג המנחה, כדי לקדש על היין. שהרי אין כול מניעה לקדש מלכתחילה על הפת בליל שבת.

אומנם לאחר בירור נוסף אצל ר' מיכאל התברר, שהרב שלמה מן ההר ביטל לגמרי את סעודת ליל שבת בחושך. מחשש שמא יכנסו לאוכל ולא רק ליין - יתושים. וכך נהג בכל ימות החול לא לאכול בחושך. מהחשש הנ"ל, והוא אכל רק בשעות היום שאז בדק את האוכל. ווידא שהוא נקי וללא חרקים לפני האכילה. [הקפדתו הכללית של הרב מן ההר בענייני תולעים היתה מעוררת השתאות.

בערב פסה לא הניח לאיש לבדוק את החסה למרור, והיה עומד במטבח ליד הברז ושוטף את החסה בעוז ובודקה במשך שעות!} עוד משמע מהסיפור שהרב מן ההר נהג כן בצינעא, אבל שאר

השבויים קידשו על היין ואכלו סעודת ליל שבת כרגיל בחושך, ולא חששו להיכשל באיסור חרקים. וכך הוא גם מנהג 'העולם' שאוכלים בחושך, ואינם חוששים שמא נפל לאוכל חרק.

השאלה היא אם כן כיצד יש לפרש את מנהגו של הרב מן ההר. נראה לומר, שכיוון שהרב מן ההר החמיר לא לאכול בחושך, לכן היה פטור מסעודת שבת בלילה כמו שמפורש בסימן רפ"ח שמי שמצטער כגון אדם שמזיקה לו האכילה ועונג לו שלא יאכל הרי זה לא יאכל בשבת. לכן מי שחושש שמא יכשל באיסור חרקים הרי גם זה צער גדול ופטור מהאכילה ומסעודת שבת. אמנם הרב מן ההר לא הורה כן לרבים, וייתכן שאף לא רצה לחשוף את הנהגתו לשאר השבויים. אולי משום שהרב הניח שרוב השבויים לא יעמדו בחומרה זו, ולכן "הנח להם לישראל וכו"'. גם התעוררות ויכוחים ומחלוקות בנושא, אינה דבר בריא בכלל, ובמיוהד שלא במחנה שבויים, בו

דרושה אחדות מיוחדת כדי לעבור בשלום את התקופה הקשה. הרב מן ההר יכול היה להתפלל ביחיד ולאכול סעודה מבעוד יום, אך אין ספק שהוא לא רצה לפרוש מן הציבור, ולכן לא ביקש להקדים את התפילות בליל שבת, ואף לא התפלל ביחיד לאחר פלג המנחה, כדי להספיק לאכול סעודת שבת באור יום. היה כדאי לרב מן ההר לצום בליל שבת כדי להתפלל עם כולם וכדי לשמור על האחדות במחנה השבויים