אירועים

שטיינר אברהם - כנס תושבי הרובע, ומגיניו, תשס"ח

דברי נכדו - רב סרן הרב אברהם יצחק שטיינר 
נושא הכנס; 'הוועדה האזרחית שפעלה במצור' 

כולי נרגש לעמוד כאן במקום הזה לפניכם, תושבי הרובע ומגיניו בתש"ח ובני משפחותיהם. קטונתי. מי אני שאבוא לספר לכם ולדבר לפניכם. זכיתי להיוולד אחרי שחרור המקום הזה במלחמת ששת הימים ולשרת כיום במערכת הגדולה, שנבנתה תוך כדי המלחמה שאתם הייתם שותפים בה – המערכת של צבא ההגנה לישראל. צה"ל שלנו הוקם הודות לכם. הייתם שותפים במאבק של עם ישראל לזכות במדינה עצמאית בארץ-ישראל. נלחמתם בחירוף נפש שהרובע היהודי יהיה חלק ממנה. ראיתם את חבריכם נופלים על-ידכם, והמשכתם במסירות שלא תיאמן להגן על המקום הקדוש והיקר הזה. אך לצערנו הקב"ה גזר אז לקחת אותו מאיתנו. כנראה השעה לגאולה השלימה טרם הגיעה באותם ימים.

 

יש לי נגיעה אישית לרובע היהודי של ירושלים. הורי שיחיו השתכנו כאן זמן-מה אחרי שחרור ירושלים העתיקה, וכאן ביליתי כמה וכמה משנות ילדותי ונערותי, עד שהקמתי בית משלי. אבל הקשר שלי לרובע חזק עוד יותר. נולדתי במשפחה שאבותיה, הרב אליעזר וסילא ברגמן, הגיעו הנה כבר בשנת תקצ"ה (1835), ואני הנני דור שביעי שלהם. בין המשפחות הנצורות ברובע בתש"ח הייתה משפחת אמי, כשאמי אז ילדה קטנה בת שבע. (על חוויותיה אלה – ראו ספרה "מתוך ההפיכה"). סבי, הרב שלמה מן-ההר זצ"ל מילא כאן תפקיד ציבורי ועל זה התבקשתי לספר במסגרת זו.

 

סבא בעצם נולד בעיר-העתיקה ובה עברו שנות ילדותו המוקדמות. בהמשך חייו היה במקומות אחרים שלא כאן המקום להרחיב עליהם את הדיבור. כשלוש שנים לפני פרוץ מלחמת העצמאות שב לעיר-העתיקה, כשהוא כבר תלמיד-חכם מוסמך לרבנות ובעל משפחה. לפני שובו שימש כבר בתפקידים ציבוריים. הוא היה מורה במושבה יסוד המעלה ובמושב שדה-יעקב. בשדה-יעקב ניהל את ביה"ס המקומי ובסוף התקופה שימש בנוסף לכך גם רב המושב וחבר בוועדה המשפטית.

 

במצור שהוטל על העיר-העתיקה אחרי ההחלטה באו"ם על תוכנית החלוקה, מונה סבא על ידי אברהם הלפרין לחבר בוועדה האזרחית. הוועדה הוקמה במטרה לטפל בניהול החיים האזרחיים ברובע ולדאוג לכל צורכי התושבים. הוועדה קיבלה תקציב מוועד הקהילה של ירושלים. בנוסף לכך גויסו מקורות נוספים. סבא התבקש לשמש גזבר הוועדה. הוא היה ידוע כאדם ישר דרך, שבעיניו דין פרוטה כדין מאה. ידעו שניתן לסמוך עליו במאת האחוזים, שהוא ינהל את הקופה הציבורית בנאמנות מרבית. ואכן כל פרוטה שנכנסה וכל פרוטה שהוצאה נשמרה ונרשמה על-ידו בדקדקנות. השמירה על כספי ציבור הייתה אצלו ערך עליון. אכן הוא היה ראוי לאמון שנתנו בו. עם הכניעה נשאר סכום כסף קטן בקופה. סבא צרר כסף זה בילקוטו. הילקוט נמסר לידי סבתא עם הוראה מפורשת, שהכסף שנמצא בתוכו שייך לקופה הציבורית. הילקוט הוצא מחוץ לחומות, וכאשר חזר סבא מן השבי הפקיד את הכסף בידי הגורמים המתאימים.

 

לא קלה הייתה עבודתו של הגזבר במצור. לא תמיד הגיע התקציב בזמן, ויש אשר לא הגיע בכלל... בספר התעודות שנערכו ע"י שמואל אבן-אור ומשה ארנוולד מצוי מכתב התפטרות של סבא הגזבר כהפגנה על-כך שאין לו תקציב לתשלום המשכורות לעובדים.      

 

אחרי שהלפרין נאסר והוצא מן הרובע, מונה כידוע הרב ר' יצחק אביגדור אורנשטיין לעמוד בראש הוועדה האזרחית, כשלצידו פועלים הרב מן-ההר (סבא) כגזבר ומר יעקב טנג'י כמזכיר. שלושת חברי הוועדה דאגו יחד בשיתוף פעולה ביניהם למלא את צורכי התושבים. בתנאים הקשים שנוצרו, במיוחד לאחר יציאת הבריטים, כשהתקפות האויב היו כבדות ביותר, מלאכתם לא הייתה קלה כלל וכלל. עם מותם הטראגי של הרב אורנשטיין ורעייתו, נותרה הוועדה ללא העומד בראשה, זאת כאשר המטלות הלכו ורבו ונעשו קשות יותר ויותר. סבא ומר טנג'י עבדו ללא ליאות, כשהם נחשפים לסכנה האורבת בחוץ, אך ממשיכים לשאת בעול הציבור.

 

עם הכניעה, נלקח סבא יחד עם הלוחמים והתושבים לשבי. גם במחנה השבויים המשיך למלא תפקידים ציבוריים. זמן קצר לאחר שהגיעו לשבי, ארגנו השבויים את סדרי החיים במחנה. הוקמה הנהלה, שהורכבה מנציגים של כל אחת מקבוצות השבויים. באופן טבעי, מאחר שסבא היה חבר בוועדה האזרחית במצור, הוא נבחר לייצג את קבוצת התושבים בני העיר-העתיקה ב"הנהלת המחנה". תפקיד זה החל בעצם למלא מיד עם בואם של שבויי העיר-העתיקה למחנה בעבר-הירדן. ומעשה שהיה כך היה:

ביום הכניעה, כאשר התכוננו לקראת היציאה מהרובע, מי בהעלמת הנשק, מי באריזת בגדים, ומי בפרידה מהבית, החליט סבא שגם ביום קשה כזה צריך לקיים את מצוות התורה "זכור את יום השבת לקדשו". הוא עלה לביתו כדי להתרחץ וללבוש בגדי שבת. כך הגיע לשבי. כאשר מפקד המחנה חיפש את המוכתר של השבויים על-מנת שיעזור לו להשליט סדר, החליט מיד, שהאיש הלבוש לבוש נאה, הוא הוא המוכתר. (הסיפור מובא בהרחבה בספר "ההר הטוב הזה" על חייו ופועלו של הרב שלמה מן-ההר, מאת בתו, פועה שטיינר).

 

כנראה גם בשבי היה אחראי על קופה ציבורית. מצויים בידינו שני דפי חשבון בכתב ידו ובו חשבונות שונים של ניהול הקופה. הדפים נמצאו בעיזבונו בין המכתבים ששלח לסבתא ממחנה השבויים.

 

בהיות סבא בקי בהלכה, נעשה עד מהרה רבם של השבויים, גם הלגיונרים, מפקדי המחנה, הכירו בו באופן רשמי כמי שמייצג את ענייני הדת כלפי שלטונות השבי.

 

ברצוני להוסיף משהו חשוב לדמותו של סבי. משחר ילדותו ועד זקנה ושיבה, הציפייה לביאת המשיח ולבניין בית-המקדש מילאה את כל כולו. הציפייה הזאת התעצמה עד מאוד אחרי ששבנו הנה במלחמת ששת הימים. הוא ממש חי את המציאות שתקום כאן לנגד עינינו במהרה. "אחרית הימים" אצלו זה היה "עכשיו". במשך שנים לימד והרצה במסגרות שונות על הבניין העתיד להיבנות לא רחוק מכאן - בניין בית-המקדש. חלקם של השיעורים והמאמרים שכתב בנושא פורסם בספר "מהר שלם" (בהוצאת "מכון מרחבים").

 

אני מאחל לכם, לי, לכולנו – שנזכה לגאולה השלימה ולבניין בית-המקדש במהרה בימינו אמן.  

חזרה לאירועים