אירוע לכבוד 70 שנה לשחרורו מהשבי הירדני
המזוזה - מהבית בעיר העתיקה לאלון שבות - רות שפירא
ביום י''ט באייר תש''ח, 28 במאי 1948, נחתם הסכם הכניעה של תושבי ולוחמי הרובע היהודי בפני הלגיון הערבי. כ-1400 תושבים יצאו אל העיר החדשה וכ 300 איש יצאו אל השבי.
באותו יום שישי מר ונימהר, כאשר התאספו כל הגברים, הנופלים בשבי ברחבת בתי מחסה בעיר העתיקה, עזב סבא שלמה את הקבוצה ורץ לביתו שבבתי מחסה, הוא וסבתא מתילדה ע"ה עלו לביתם לארוז כמה דברים, אבא הוריד את המזוזות עטף אותן במטפחת, והכניס אותן לילקוט שלו שבו היה כבר ספר תורה קטן שהציל מאחד מבתי הכנסת וש"ס קטן.
כאשר המשפחה, סבתא מתילדה וחמשת הילדים יצאו מהעיר העתיקה משער ציון לעיר החדשה סבתא מרים ע"ה אימא של סבא שלמה שיצאה איתם נשאה את הילקוט הכבד ונעמי בת התשע ופועה בת השבע סחבו חבילה גדולה של בגדים ארוזים בתוך שמיכה ועל כתפיהם ילקוטי בית הספר שלהם. כאשר כבר לא יכלו יותר, אימא הרבנית מטילדה ע"ה אמרה להן להניח את החבילה בצד הדרך. אז נעמי לקחה מידי סבתא מרים שהלכה איתם את הילקוט של אבא שלמה ולגיונר ירדני סחב אותו מידה. סבתא מרים רדפה אחרי הלגיונר וצעקה עליו ואז הוא החזיר לה את הילקוט. משלב זה, סבתא מרים לא רצתה להניח את הילקוט מידה. הילקוט הגיע איתם לקטמון.
אבא סיפר לפועה שהוא הוריד את המזוזות של ביתו בעיר העתיקה ושהוא נתן לנו אותם, (משפחת שפירא), כי אנחנו היינו הראשונים מהמשפחה שהתיישבנו בשטחים המשוחררים. אבא נתן לנו את המזוזה שהיתה בפתח ביתו בתוך בית מזוזה מכסף, אם בית המזוזה היה עשוי כסף או לא את זה פועה אינה יודעת. עד כמה שזכור לה הוא דיבר שהוריד מביתו מזוזות ולא אחת. את הש"ס הקטן הוא נתן ליששכר אחרי מלחמת ששת הימים, מכיוון שהיה בין משחררי הרובע היהודי. את ספר התורה השאיר אצלו כדי לקיים בו מצוות כתיבת ספר תורה. (הכוונה במצווה הזאת שיהיה ברשותו של היהודי ספר תורה).
כשאנחנו משפחת שפירא ערכנו חנוכת בית לבית שבנינו באלון שבות כמה שנים אחרי מלחמת ששת הימים, אבא הרב מן ההר זצ"ל נתן לנו במתנה את המזוזה עם בית המזוזה המוכסף. בית מזוזה זה הם קיבלו במתנה לחתונתם ושאותה הוריד מביתו ביום כניעת הרובע. אנחנו קבענו את המזוזה יחד עם אבא בכניסה לביתנו החדש. כעבור שנים הקלף של המזוזה נפסל כנראה נרטב מהגשם, קנינו קלף חדש והכנסנו אותו לבית המזוזה המוכסף וקבענו אותו באחד מימי כב שבט בפתח של המטבח שלנו.
לבית המזוזה הזה יש ערך רגשי רב שכן הוא "ניצול" מהעיר העתיקה שנפלה בידי הירדנים מיד אחרי קום המדינה, והוא מזכיר את הבית של סבא שלמה זצ"ל וסבתא מתילדה ע"ה שהיה בבתי מחסה טרום המדינה.
בכלל יש לציין שנושא המזוזה תמיד היה נושא שהעסיק את סבא.